02-5619955
[email protected]

סיורים בירושלים – חשיבה מחוץ לקופסה

לפני כמה שנים קיבלתי צו מילואים ליום השתלמות סגל בירושלים. בשביל לצ'פר אותנו למעט סקירת איומים על העורף לקחו אותנו גם לסיור בירושלים בעיר דוד, הר ציון והכותל… את האמת, אני לא זוכרת משם יותר מידי אבל מאז כשאומרים העיר העתיקה בירושלים אני שומעת בעיקר היסטוריה ארכאית ומשעממת, מלחמות ודת. עולות בי תמונות של החומות העתיקות, מאבטחים והמון מתפללים בכותל. היום זה מעלה לי קונוטציות אחרות לגמרי…

לפני כמה זמן, בבוקר יום סגרירי משהו, נפגשנו בשער יפו 14 מנהלי רווחה, משאבי אנוש ושאר בעלי תפקידי מפתח, 14 זרים שהתאספו לאיטם חלק ירושלמים וחלק טיפסו את כל הדרך עד אליה. הפעם אני מתרגשת – בעיקר כי אני יודעת שזה לא הולך להיות עוד ביקור שגרתי בין חומות העיר ושלנוכחים, ולא משנה מה להם עולה בראש כשאומרים להם "סיורים בירושלים", צפויה להם הפתעה.

הסיור מתחיל ואחרי תצפית קצרה בה הפגינו המוזמנים קצת ידע אך בעיקר חיוכים נבוכים אנחנו נכנסים דרך שער יפו אל בין חומות העיר העתיקה.. בדיוק כמוני – לפני שנה – כולם הולכים בביטחון של יודעי דבר בדרך הראשית המובילה אל הכותל אך למרבה ההפתעה, מיד אחרי שער יפו פונה דורון לסמטה צדדית. בפנים ספק מופתעים ספק מוטרדים עוקבים כולם אחרי המדריך. ואני במאסף מוודא שכולם איתנו ובחיוך והתרגשות גוברת נכנסת אחריהם לסמטה, הנה זה מתחיל…. הקסם.

הסמטה מתפתלת ולאחרונים לא ברור מדוע נוצר פקק קטן אחרי הסיבוב הראשון עד שיוצא דורון מכופף מדלת קטנה שבכלל לא שמו לב לקיומה ומסתבר שמאחוריה רוחשת מאפיה שלמה. שקית של עוגיות ינסוניה מועברת מיד ליד, העוגייה נמסה בפה, הריח והטעם הייחודי מתפשט כמו קסם בין כולם, ואני רואה שגם הם מתחילים להבין, זה לא הולך להיות עוד סיור בירושלים.

מן הרובע הנוצרי המצוחצח אנו ממשיכים לרובע המוסלמי ושוב העולם משתנה לגמרי, מה אפשר להגיד, מי שלא חווה את זה יתקשה להבין איך במרחק סמטה קטנה מתגלים שווקים צבעוניים, מתהלכות להן דמויות בתלבושות מוזרות, בליל שפות, קירות אבן ומרצפות עתיקי יומין.. יש קסם בעיר הזאת שאין בשום מקום אחר.

בשווקים אנחנו מתעכבים ליד פלאחית זקנה עם שלל עשבים ירוקים, חלק נדמה לי שאני מזהה אם כי ירקות באלדי אף פעם לא דומים לירקות של הסופר, אחרי שחילצנו ואספנו את בולם כולל שנשבו בפינה כזו או אחרת בדרך, עמדה הקבוצה ההמומה מהשפע בפתח חנות מכולת זנוחה, נכנסתי לפני כולם כדי להספיק לקחת מאיסק הביתה, טחינה אורגינאלית (שלא יהרגו אותי בבית שהייתי ולא הבאתי גם להם).. אט אט נדחסו כולם במפעל הטחינה הקטן, מצאו מקום בין ה תנור הקלייה לאבני הריחיים, ליד הסומסום המתייבש לקראת הטחינה ואיסק התחיל לספר על שמן סומסום, טחינה ומה שביניהם… על אביו שהתחיל לעבוד כילד קטן ומיותם במפעל ולבסוף בגיל מאה ומשהו יצא לפנסיה והוריש את המפעל והמורשת הלבנה לבניו. פתח דורון דלת עץ כבדה ומהשוק ההומה נכנסנו לוינה הקטנה – ההוספיס האוסטרי.

הגן המעוצב, השירותים הנקיים, השקט… טיפסנו אל הגג אל התצפית הייחודית ולא האמנו שבמרחק פסיעה וכמה מדרגות מסתתר עולם אחר לגמרי..
משם המשכנו לאבו מוסא בשוק הכותנה, שתינו קפה, נשנשנו מתוקים שדורון אסף בדרך ודיברנו קצת על "לרוץ על ירושלים", דורון מספר בלהט על משחק מרחב, פרי יצירה מחשבה ועבודה קשה, ניסיון של שנים בשטח ועבודה מדוקדקת – קלסר המשחק המושקע בידו.. נראה לי שכולם הרגישו את האמונה והגאווה שלו בתוצר הסופי (דומה למשחק חפש את המטמון בירושלים)

המשכנו הלאה בסיור ופתאום שמתי לב שאנחנו כבר לא זרים, לא אחד לשני וגם לא לסמטאות ירושלים, מושיטים יד לאחר במדרגה חשוכה, נדחקים מצחקקים במעבר נסתר שמי חשב שיוביל לתפצית מרהיבה וגם מזהים דברים מבית סבתא או מסיפורים נושנים. כשהגענו למסעדה, לארוחת צהריים מופלאה כולם כבר פטפטו והחליפו חוויות זה עם זו.

ישבנו כולנו במשתה של ממש, מעבירים מיד ליד קערות מטעמים וחשבתי שאם רק הסיור היה כזו יום גיבוש עבור אנשים שהבוקר היו זרים לגמרי – מה יקרה כשהם יצאו ליום כיף בירושלים במשחק הגיבוש "לרוץ על ירושלים"?.

צור קשר
close slider

    חזרו אלי בקשר ל

    רוצה לקבל מאיתנו עדכונים?

    דילוג לתוכן