השם ג’רש = לגרוס, כנראה את החיטה ובעבר נקראה “אנטיוכיה על הכריזורואס” = אנטיוכיה של נחל הזהב יש מספר השערות לגבי מתי הוקמה העיר על החורבות מהתק’ הניאוליתית ויש מספר השערות, מאלכסנדר מוקדון דרך בית סלווקוס לתלמאי השני (פילדלפוס) שהקים את עמאן. העיר נכבשה ע”י אלכסנדר ינאי מנהיג החשמונאים בשנת 101- בכיבוש הגלעד ולאחר מכן חזרה לידי רומא והופכת להיות חלק מברית עשרת הערים (הדקפוליס).
בשנת 129 ביקר במקום אדריאנוס והשאיר שער ניצחון מפואר והעיר ידעה תקופת פריחה ובניה! אדריאנוס ממשיך דרומה בדרך המלך ששופצה בשנת 116 ע”י הקיסר טריאנוס וחיברה בין דמשק לאילת (ויה נובה טריאנוס), במאות ב3-4 העיר נחלשה עם עליית הממלכה הפרסית הססנית והמסחר באזור נחלש. הנצרות מגיעה לעיר והעיר נודעת בזכות נס שמתרחש כל שנה החג האפיפניה, מי המזרקה שהייתה ליד הכנסיות הופכים ליין! במאה ה6 יוסטיניאנוס מקים כנסיות רבות ומבטל את פולחן ארטמיס בעיר, ובמקום נמצאו כ20 כנסיות מהתק’ הביזנטית שבנויות מאבני המקדשים. עוד מימי ינאי היו יהודים בעיר ועדות לכך היא בית הכנסת על פסיפסיו המרשימים מהמאה ה5 שנמצא בנק’ הגבוהה בעיר. עם הפלישה הפרסית ב614 והקרבות בעיר המקום ירד מגדולתו וב636 כבש הצבא המוסלמי כחץ בלב את האזור מהממלכות שהטישו את עצמם בקרבות קשים באזור, בתק’ זו העיר שומרת ישוב עד שנחרבה ברעידת האדמה של 749 ומאז עמדה על תילה.
בשנת 1806 החוקר הגרמני אולריך גספר זִטְצֵן (Ulrich Jasper Seetzen) מגלה את העיר עומדת על תילה, הוא גם מראשוני חוקרי ים המלח ומגלי מצדה, למען עבודתו התאסלם ואסף חומר רב (מאובנים, צמחים ועוד..) בשנת 1878 הטורקים יישבו בחלק המזרחי של העיר את הצ’רקסים שהקימו את בסיס הכפר העכשווי.